פסק-דין בתיק ע"א 8083/02

השופט א' ריבלין:

הרקע העובדתי

1.        המערערת 1 (להלן: המערערת), ילידת 1951, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 27.5.94. היא נפגעה באופן קשה ביותר בכל חלקי גופה ובעיקר בראשה, ונקבעו לה שיעורי נכות גבוהים על ידי המומחים שמונו על ידי בית המשפט המחוזי, כמפורט להלן.

           המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה קבע למערערת נכות בשיעור 100% בגין "דמנסיה עקב תסמונת אורגנית מוחית" ועקב "צמצום חמור של שדות הראיה בשני הצדדים". בתחום האורטופדיה, נקבעה למערערת נכות בשיעור 43% בגין פגיעות בצוואר, בכף היד, ובגין צלקות שנותרו בגופה. בתחום הכירורגיה הפלסטית נקבעה למערערת נכות בשיעור 10% בגין הצלקות שנותרו לה, החופפת את הנכות האורטופדית בגין הצלקות. המומחה בתחום המחלות הזיהומיות קבע למערערת נכות בשיעור 20% בגין כריתת חלק של המעי הגס ותופעות שמצא בחלל הבטן.

           בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) העמיד את נכותה התפקודית של המערערת על 100%, מאחר ועל פי חוות הדעת הנוירולוגית, נותרו במוחה של המערערת, כתוצאה מהתאונה, ליקויים קוגניטיביים חמורים, המונעים ממנה לחזור למעגל העבודה ולתפקוד עצמאי ונורמלי, כפי שהיה לפני התאונה.

2.        עובר לתאונה עבדה המערערת כפקידת קבלה בוועדה מקומית. בית המשפט קמא קבע, בהתחשב בעדויות שנשמעו במהלך המשפט לגבי תפקודה, חריצותה והמוטיבציה הרבה בה ניחנה, ובהינתן העובדה כי היא גרושה ללא ילדים, כי יש להניח שהמערערת היתה מתמידה בעבודתה עד לגיל הפרישה המירבי המקובל אצל נשים, לאמור 65.

           לענין תוחלת חיי המערערת, קבע בית המשפט, בהסתמך על קביעת המומחה למחלות זיהומית, כי בהתחשב בפגיעותיה הקשות ובעיקר בהתחשב בעובדה שעישנה 3-4 קופסאות סיגריות ליום, הן לפני התאונה והן לאחריה, כי תוחלת חייה תקוצר בכ- 10 שנים. לאור זאת נקבע כי חישוב הפיצוי יעשה על בסיס תוחלת חיים של 72 שנה.

3.        בגין הפסד השתכרות בעבר, מיום התאונה ועד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, נקבע למערערת פיצוי לפי 5,500 ש"ח לחודש, משוערך ליום מתן פסק הדין.

           בגין הפסד השתכרות בעתיד, נקבע למערערת פיצוי על בסיס שכר ממוצע של 7,500 ש"ח לחודש לתקופה של 14 שנה (עד גיל 65). בית המשפט קבע סכום זה בהניחו כי אלמלא התאונה היתה המערערת מקודמת, עם השנים, בשכר ובתפקיד, זאת בהתחשב בשביעות רצונם הרבה של הממונים עליה במקום עבודתה, כפי שעלה מעדויותיהם.  

           בית המשפט קמא קיבל את חוות דעת המומחים הרפואיים כי המערערת זקוקה לטיפול צמוד במשך שעות היום. עם זאת, דחה בית המשפט את דרישת המערערת לאחות מקצועית, ואף קבע כי לא נדרשת מטפלת ישראלית אלא ניתן להעסיק עובדת סיעודית זרה, שתתגורר ביחד עם המערערת בבית אמה (מקום בו התגוררה גם לפני התאונה). לאור האמור, נקבע הפיצוי בגין ראש הנזק של עזרה סיעודית לפי 850 דולר לחודש, מיום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ועד להגיע המערערת לגיל 72 שנה. סכום זה, כך הובהר, הינו צירופם של 750 דולר לחודש, עלותה של מטפלת סיעודית זרה, ושל 100 דולר נוספים, בהנחה שלמערערת תהינה עם השנים הוצאות נוספות שיחרגו, במידה זו או אחרת, מהעלות הישירה של העסקת המטפלת.

           בית המשפט קבע כי ראוי לפצות את המערערים 4-2, בני משפחתה של המערערת, כמיטיבים, וזאת בהתחשב בשעות הרבות שהקדישו לטיפול ולהשגחה במערערת, ובימי העבודה הרבים שהפסידו בשל כך. לאור האמור, פסק בית המשפט בגין ראש הנזק של עזרת צד ג' סכום גלובלי בסך 300,000 ש"ח, לעבר ולעתיד.

           בגין נסיעות נפסק למערערת סכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 50,000 ש"ח. כן נפסק לה בגין הוצאות שונות סכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 50,000 ש"ח. עוד נפסקו למערערת פיצוי גלובלי בסך של 30,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי קופת חולים, וכן סך של 183,685 ש"ח בגין כאב וסבל.  

           מסכום הפיצוי הכולל קבע בית המשפט קמא כי יש לנכות את הקצבאות ואת תקבולי המוסד לביטוח לאומי, שקיבלה המערערת ואשר תקבל בעתיד, בגין נכות כללית ושירותים מיוחדים. עם זאת קבע בית המשפט כי אין לנכות מן הסכומים שתקבל המערערת קצבת ניידות, שכן לא הוכח כי קצבה זו משולמת למערערת וכי היא זכאית לה. כן נקבע כי אין לנכות מסכום הפיצוי שנפסק למערערת את סכומי הפיצויים ששולמו לה עקב פרישתה מהעבודה. 

הערעור והערעור שכנגד

4.        הצדדים שניהם אינם משלימים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערערים מבקשים, בראש ובראשונה, כי יותר להם להגיש לבית משפט זה ראיה נוספת - סרט וידיאו שצולם על ידי בא כוחם, אשר נועד, כך על פי הנטען, להמחיש את מצבה הנוכחי של המערערת.

           לגופו של עניין טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע שתוחלת חיי המערערת תתקצר ב-10 שנים עקב היותה מעשנת. לשיטתם, הטענה בדבר קיצור תוחלת חיי המשיבה לא הופיעה בכתב הגנתה של המשיבה; עדותו של המומחה למחלות זיהומית בעניין נשמעה שלא כדין, שכן עמדתו בעניין זה לא הופיעה בחוות דעתו הרפואית; וכן בקשת המשיבה למינוי המומחה לשם מתן חוות דעת בנושא קיצור תוחלת החיים לא התקבלה על ידי בית המשפט. עוד טוענים הם כי עדותו של המומחה מבוססת על סטטיסטיקה ולא על מצבה בפועל של המערערת, ולפיכך אין לקבלה.

           המערערים סבורים כי הסכום שנפסק למערערת עבור עזרת הזולת הינו נמוך ובלתי סביר. הם טוענים כי עובדת זרה אינה יכולה לספק את צרכיה המיוחדים של המערערת, שזקוקה לחברה, לתקשורת, לעידוד וליצירת מוקדי עניין ותעסוקה עבורה. עוד טוענים המערערים כי יש לפצותם בגין עלות הרכישה והשימוש בחדר מיוחד לצרכי המטפלת, וכן כי המערערת זקוקה, בנוסף למטפל הרגיל, לעזרה קבועה של אחות מוסמכת.

           המערערים יוצאים כנגד הסכום שנפסק להם עבור עזרת המשפחה למערערת - הן בתקופת שהותה בבתי החולים והן בעת שהותה בבית הוריה. בנוסף יוצאים הם כנגד הפיצוי הנמוך, לשיטתם, שנפסק למערערת בגין אובדן השתכרות וכנגד קביעתו של בית המשפט קמא לפיה תעבוד המערערת עד גיל 65 בלבד.

           לבסוף, טוענים המערערים כי שומה היה על בית המשפט לפסוק להם פיצוי גם עבור נסיעות, העסקת עוזרת, עריכת קניות וסידורים שונים, התאמת הבית לצרכי המערערת, מיזוג הבית ואיוורורו וכן אובדן עזרתה של המערערת להוריה.